העיתונות המסורתית היתה צריכה כמעט 2,000 שנה כדי לקבל את תשומת הלב הראויה - מהיוולדה באימפריה הרומית עד לתוך המאה התשע עשרה.
אבל באינטרנט, כידוע, הכל קורה יותר מהר.
בעת שתופעת הבלוגים נולדה, התייחסו אליה, די בצדק, כמשובת נעורים של בני ובנות טיפש-עשרה המשוועים לתשומת לב ופרסום. בהמשך, בלוגים הכילו טקסטים יותר מקצועיים שנכתבו על ידי מומחים בתחומים ספציפיים. אבל גם אז, הראשונים שנתנו להם לגיטימציה היו בעיקר בלוגרים אחרים.
עכשיו גם זה משתנה - הבלוגרים (לא כולם כמובן) הולכים ותופסים להם מעמד כמעט שווה לזה של העיתונות הממוסדת.
זה כבר די הרבה זמן שבלוגרים מוזמנים לאירועים רשמיים של חברות וארגונים גדולים, בוודאי בתחומי הטכנולוגיה. זה טריוויאלי כמעט - זו הרי התעשייה שהולידה כמה מהבלוגרים המובילים וזו התעשייה שהעובדים בה הכי פתוחים לשינוי.
אבל גם ההכרה של ממשלת ארה"ב היא הישג שהבלוגרים כבר יכולים להתגאות בו: בתחילת 2007 בית המשפט שדן בעניינו של לואיס "סקוטר" ליבי הקצה כמה מקומות באולם לבלוגרים - לצד העיתונאים.
בחודשים האחרונים, כך נדמה לי, עוצמת ההכרה - והיקפה - מתרחבים מאוד. עדות אחת היא מספר הראיונות הגדל והולך שמעניקים המנהלים הכי בכירים של חברות הטכנולוגיה הכי גדולות לבלוגרים: ב-24/1 מג וויטמן, שעזבה בדיוק את תפקידה כמנכ"לית eBay, העניקה ראיון פרידה לאריק שונפלד מ-TechCrunch; וב-15/2 גורו השקעות ההון סיכון וינוד קוסלה העניק ראיון (במקרה הזה גם ראיון וידאו) לקייטי פארנבאכר מ-GigaOm.
אחרי שתעשיית הטכנולוגיה חיבקה בחום את הבלוגרים ואחרי שגם ממשלת ארה"ב עשתה זאת, הגיע תורו של האגוז הקשה ביותר לפיצוח: העיתונות הממוסדת. ולמה העיתונות הממוסדת? מכיוון שעיתונות האינטרנט היא איום עצום עליה - לא רק במונחי גזילת קוראים והכנסות פרסום, כי אם גם במונחי שחיקת המעמד מול יצרני החדשות, כלומר מול החברות, המנהלים ואנשי יחסי הציבור.
אם האגוז הזה לא נשבר, הוא בהחלט מראה סימני היסדקות: ב-13/2 סוכנות הידיעות רויטרס ציטטה - ולא בפעם הראשונה - שני בלוגים מובילים, עם קרדיט ברור. בידיעה נכתב על המגעים בין יאהו לבין ניוז קורפ. על רקע הצעת הרכישה של מיקרוסופט. רויטרס כתבה בידיעה שהדיווחים הראשונים על המגעים האלה היו בבלוגים Silicon Alley Insider ו-TechCrunch.
אי אפשר להקל ראש באזכורים האלה. השימוש בחומרים של SAI ו-TechCrunch מהווה הודאה בכך שעיתונאי רויטרס - יצרן חדשות עם ותק של 150 שנה - שלא יכלו להשיג את החומרים בעצמם לסיפור עם פרופיל ציבורי כל כך משמעותי, לא רק כסקופ כי אם גם כידיעת המשך שהיתה צריכה להיות מוכנה בתוך פרק זמן סביר מהופעת הדיווחים הראשונים בבלוגים.
עיתונאים ועיתונים מגלים שאותם דברים שהשפיעו עליהם כל כך הרבה שנים בתחרות ביניהם, זהים כמעט בדיוק לתחרות שלהם מול הבלוגרים: עד כמה הידיעה שלך מדויקת, באיזו מהירות היא עולה, אם היא בלעדית, אם היא כתובה היטב, אם היא רלוונטית לקהל שלך ואם הקהל שלך רואה בך מקור מידע אמין.
אם, בעולם הישן, ל"וול סטריט ג'ורנל" היה סקופ שהצדיק אזכור וקרדיט של רויטרס, אזי אם TechCrunch של מייקל ארינגטון מקבל היום אזכור וקרדיט, משמעות הדבר שבעיני עיתונאים מסורתיים הוא נחשב למקור מידע לא פחות אמין מ"וול סטריט ג'ורנל" או מוסדות העיתונות המסורתיים האחרים שרויטרס - או גוף חדשותי מסורתי אחר - מצטטים.
דרג את התוכן: