ביום רביעי ננעלה בסן פרנסיסקו מה שהיא אולי וועידת הסטארט-אפים האינטרנטיים החשובה בעולם, TechCrunch50, המאורגנת על ידי מה שהוא כנראה הבלוג החשוב ביותר בעולם המתמקד בסטארט-אפים אינטרנטיים, TechCrunch של מייקל ארינגטון.
בקצרה: בוועידה הציגו 51 סטארט-אפים חדשים (הרשימה נשמרה בסוד עד ממש לפני שהוועידה התחילה) מול הקהל ומול פאנל של מומחים, ששאלו אותם שאלות. כ-130 סטארט-אפים נוספים הציגו בביתנים במתכונת המכונה DemoPit. אחד מאלה, "חביב הקהל", עלה בסוף לבמה והציג יחד עם ה-51 האחרים.
בהתייחס לגודלה, הנוכחות של ישראל היתה מאסיווית: שישה סטארט-אפים ברשימת ה-51. חביב הקהל ב-DemoPit היה הסטארט אפ הישראלי iamnews, ובסה"כ 7 סטארט-אפים ישראלים מתוך 52 נתנו מצגת מלאה, כלומר 13.5%.
סטארט אפים, חברים, לא קורים. הם נגרמים מרעיונות מבריקים ועבודה מאומצת של אנשים יצירתיים, מקוריים, עיקשים ונחושים.
הנה האנשים שמאחורי הסטארט אפים הישראלים שהציגו שם: עודד ברושי ואריק קופלמן מ-AlfaBetic; שי בלוך מ-TweeGee; גיא הירש מ-PersonalRIA; גיא בן-ארצי, גליה בן-ארצי, יודי לוי, יותם שחם ואלכסיי אקסלביץ' מ-MyTopia; אלון כרמל מ-devunity; יורם אבידן מ-plaYce; וניר אופיר מ-iamnews (לחצו כאן לפרטי כל המציגות, בהן 7 הישראליות).
עבור 12 האנשים האלה - ועשרות העובדים בסטארט אפים שהקימו - הוועידה היתה אחת ההפוגות הנעימות היחידות בתוך תהליך של עבודה ארוכה וקשה שעשו - ועוד יעשו.
הסטארט אפים האלה עוסקים במיגוון רחב של תחומים: פרסום, עולמות וירטואלים לילדים, ניהול השקעות, אינטרנט סלולרי, סביבות פיתוח ואינטרנט תלת ממדי. אחד מהם עוסק בדיוק בתחום שאני עוסק בו: חדשות.
אם יש דבר אחד שהאינטרנט איפשר בצורה שלא היתה קיימת קודם, הרי שהוא היכולת הכמעט-מיידית ליצור קשרים לצורך ביצוע מיגוון עצום של פעילויות. האינטרנט הסיר חלקים ניכרים מהחיכוך שהיה קיים בעולם הישן ושהקשה מאוד על הקשרים האלה - או מנע אותם לחלוטין.
ליכולת הזו יש אינספור יישומים שרבים מכם כבר מכירים. זה התחיל עם דואר אלקטרוני ותוכנות מסרים מיידיים והמשיך עם כל אתרי השיתוף - של תמונות, של שירים, של קטעי וידאו, של מחשבות (בלוגים), של מסרים קצרים (twitter) וגם עם רשתות חברתיות.
יישום חשוב אחד של היכולת המיוחדת הזו של האינטרנט הוא שיתוף פעולה. "שיתוף" הוא מה ש-flickr מציע עבור תמונות. "שיתוף פעולה" לעומת זאת הוא עניין יותר מורכב מכיוון שהוא דורש שמספר המשתתפים יהיה גדול יותר ושהאינטראקציה ביניהם תימשך זמן רב יותר.
זה מה שהסטארט אפ של ניר אופיר, iamnews, מציע: שיתוף פעולה - ביצירת חדשות.
עולם החדשות המסורתי בהחלט מבצע שיתופי פעולה כאלה. אם מתרחש בפינה מסוימת בעולם אירוע חדשותי חשוב שעיתון מסוים מעוניין להציע אותו לקוראיו, הוא יכול לרכוש כתבות מגוף חדשות אחר שאנשיו נמצאים בשטח.
הפעולה הזו נקראת סינדיקציה, והסינדיקטורים הגדולים ביותר הם כמובן סוכנויות הידיעות: רויטרס, AP, בלומברג וכד'. גם עיתונים מציעים אפשרויות לסינדיקציה - כתבות של "ניו יורק טיימס" למשל נמכרות לעיתונים בכל העולם.
אבל לסינדיקציה יש מגבלות משמעותיות. בסינדיקציה, לעורך העיתון אין השפעה על איכות החומר, על כיווני הכתבה הרצויים או על אורכה. בסינדיקציה, העורך לא יכול לבחור את הכתב או את הצלם - והוא לא יכול לשלוח אותם למשימות שהוא מעוניין בהן.
עיתון יכול כמובן לשלוח כתב משלו לזירת האירועים, אבל פרט לכך שמדובר בעניין יקר, לעתים הזירה הגיאוגרפית רחבה מדי עבור כתב אחד ולפעמים היא גם מסוכנת, כמו בסיקור אירועים אלימים.
iamnews מציעה דרך להתמודד עם האתגר הזה באמצעות פלטפורמה אינטרנטית המסוגלת ליצור צוות חדשות אד-הוקי.
ניר אופיר היה בהחלט בנקודה שאיפשרה לו לגבש את הרעיון הזה: הוא היה ממקימי BlogTV של תפוז - השירות שמאפשר לכל אדם לשדר לעולם באמצעות מצלמת וידאו פשוטה המותקנת על גבי המחשב שלו.
ברוב המקרים, שירותים כמו BlogTV יצרו תוכן שאין לו ערך חדשותי, אבל הם גילו כמה קל להעביר תכני וידאו באינטרנט, כמה צרכנים יש לשירות הזה - וכמה יצרנים יש.
אם מחברים לזה את האפשרות להעביר סוגי תכנים נוספים באינטרנט, את היכולת של טלפונים סלולריים רבים לצלם, להקליט ולשלוח טקסטים, תמונות, קטעי וידאו וקטעי קול בצורה מיידית - ואת האתגרים של עולם העיתונות - מגיעים לחזון של iamnews.
האתר מפגיש בין שני סוגי שחקנים: גופי חדשות מצד אחד - צרכני התוכן, ויצרני חדשות - כתבים, עורכים, צלמי סטילס, צלמי וידאו ואנשי סאונד. גופי החדשות יוצרים בו משימות ובוחרים למשימות האלה את האנשים המתאימים.
מילת המפתח במשחק הזה היא אמינות. כשעיתון שולח כתב שלו לזירת אירועים או כשהוא קונה כתבה מסוכנות ידיעות, הוא יודע מראש שאמינות החומרים גבוהה.
ב-iamnews לעומת זאת, מכיוון שמדובר בצוותים אד-הוקיים, אין היכרות מוקדמת בין המזמינים למבצעים. הגוף המזמין ירצה לדעת שהוא ציוות את העיתונאים האיכותיים והמתאימים ביותר למשימה - כאילו היו עיתונאים שלו. העיתונאים ירצו כמובן לדעת מצידם שהמזמין יטפל בחומרים שלהם בצורה איכותית, ייתן להם את הקרדיט הראוי, ישמור על זכויות היוצרים שלהם וישלם להם את גמולם כמובטח.
יש יותר מדרך אחת להתמודד עם האתגר הזה - תיקי עבודות, דירוגים הדדיים של מזמינים ומבצעים, עיון בהיסטוריית המשתתפים עם גופי חדשות או עיתונים אחרים באתר וכד'.
אם אופיר יצליח לעמוד באתגרים האלה, הוא ייצור מערכת חדשות גלובאלית שבה גופי חדשות יוכלו לקבוע את המשימות ולבחור צוותים מתאימים - ושהעיתונאים ייחשפו ליותר הזדמנויות.
קריאה נוספת:
11/9/08: פוסט ב-TechCrunch על המצגת של iamnews ב-TechCrunch50.
8/9/08: ראיון עם ניר אופיר על iamnews ב-TheMarker.
דרג את התוכן:
אחלה סקירה :-)
הייתי בסרט אז לא הגבתי ישר שהעלת את זה :-) אל שמרו לי את זכות הראשונים (כניראה)