האם המודל של קרנות הון סיכון לקוי?
גם ליזמים ואנשי הון סיכון יש רשת חברתית - וקוראים לה The Funded. ובשבוע שעבר מייסד האתר, אדאו רסי, עורר דיון נרחב באינטרנט בעקבות מצגת שערך בבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת הארוורד.
המודל העסקי של קרנות ההון סיכון, הוא טען שם, פגום, ואחת ההוכחות שנתן לכך היה גרף (שקף מס' 13 במצגת) שהציג ושממנו עולה שמ-2003 ועד למחצית 2008 כמות הכסף שהושקעה בקרנות הון סיכון עלתה על הסכום המצרפי של התשלומים שהעבירו למשקיעים מהאקזיטים שביצעו. אם מתעלמים לרגע מהפרשי עיתוי, המשמעות היא תשואה למשקיעים של משהו סביב 0%.
המסקנה מעניינת, אבל העיתוי מסביר הכל: ייתכן שתקופות מסוימות במהלך מחזורי ההשקעה של קרנות הון סיכון אכן הפסדיות, אבל רוב הזמן הן רווחיות. וזה נכון לתעשיות רבות, במיוחד בתקופות כמו זו שאנו נמצאים בה כעת.
(לינקים להתייחסויות של אום מאליק, פרד ווילסון ואריק שונפלד לרעיון של רסי.)
9 מודלים עסקיים לאינטרנט
בתחילת ספטמבר כתב מייקל ראפה, פרופסור לניהול טכנולוגיה באוניברסיטת צפון קרוליינה, מאמר שבו הציע רשימה של תשעה מודלים עסקיים לאינטרנט. הנה המודלים, בתמצית:
1. למודל הראשון שהוא מציע הוא קורא "מודל תיווך". במודל הזה, האתר מקים שוק מקוון שמפגיש בין קונים למוכרים והכנסותיו נובעות מעמלות על העסקות המבוצעות בו.
2. "מודל פרסום" הוא מה שהוא נשמע: הארכה של מודל התכנים המסורתי, שבו האתר מציג תכנים ומאפשר פנייה של גופים עסקיים לקוראים באמצעות פרסום. לפעמים התוכן יכול שונה ממשמעותו המסורתית, כמו למשל מודעות מכירה וקנייה בלוחות מודעות אינטרנטיים.
3. את המודל השלישי הוא מכנה "Infomediary" ובכך הוא מתכוון לאתרים שמציעים מידע עמוק ומקיף על משתתפים בשווקים שונים, כמו למשל חברות פרסום אינטרנטיות המציעות פילוחים מדויקים של צרכנים.
4. גם "מודל המסחר" של ראפה קל להבנה: אתרים העוסקים במכירה של מוצרים ושירותים.
5. "מודל היצרן" לעומת זאת הוא מודל שבו היצרן עצמו מוכר את הסחורה שהוא מייצר - ולא סוחר, או מתווך אחר, שמוכר אותה עבורו. זהו מודל מסחרי ישיר יותר, שמתאפשר באינטרנט בצורה שלא היתה זמינה בעולם המסורתי.
6. "מודל ה-Affiliate" מזכיר את מודל התיווך, אלא שבמקרה הזה החברה מנסה למשוך קונים באתרים אחרים, אתרים שאינם שלה, על ידי מתן האפשרות לאתרים האלה להשתמש באפליקציה שלה אצלם. דוגמה מצוינת לכך היא AdSense של גוגל - מודעות הפרסום שלה הממוקמות באתרים מארחים.
7. "מודל הקהילה" משתמש בחיבור בין אנשים שונים כדי ליצור הכנסה. דוגמה טריוויאלית תהיה רשתות חברתיות ודוגמה פחות ברורה מאליה תהיה יצירת מערכת ההפעלה הפתוחה לינוקס, שיצרה הזדמנות לחברות רבות לייצר הכנסות מתמיכה.
8. אחד המודלים הראשונים באינטרנט, ולא המצליח מכולם, הוא "מודל דמי מנוי". שירותים רבים שניתן היה לגבות עבורם תשלום באינטרנט ניתנים היום בחינם - אבל התופעה לא נעלמה: גולשים עדיין משלמים עבור גישה לאינטרנט ויש גם גולשים הרוכשים חשבונות פרימיום באתרים כמו flickr.
9. לבסוף, "מודל התועלת" קושר בין עלות למידת השימוש, כמו למשל צפייה בקטעי וידאו על פי דרישה או שירותי שיחות בינלאומיות בטכנולוגיית VoIP.
המסמך של ראפה אכן מסייע לארגן את המציאות, אבל לא הרבה מעבר לזה: כל המודלים שהוא מזכיר הם מודלים קיימים, כמעט כולם היו בשימוש עוד בשנת 2000 - ולכמעט כולם יש דוגמאות קרובות מאוד או די קרובות בעולם המסורתי.
בוריס וולדהויזן ואן זאנטן מהבלוג האירופי The Next Web הזכיר בשבוע שעבר את המאמר הזה והציע אפשרות עשירית: "אין מודל עסקי".
דרג את התוכן:
אכן מעניין.
אין ספק שקרנות הון סיכון
הגיעו לפרשת דרכים.
מקווה שישקיעו בסטארט אפ שלי
לפני שהם עוברים למודל "אין מודל"...
ואני בכלל בעד סופר מודל...